Tamar Levy Harel
Tamar Levy Harel תמר לוי הראל
אני תמר. אני ציירת של ציור מופשט. אספר קצת על מה שהוביל אותי לציור כפי שאני מציירת היום. ממה הוא נובע ומה אני מבקשת לבטא .
למדתי בבית הספר לתיאטרון חזותי- תחומים של מופע ותחומים של אמנות פלסטית ושילובים ביניהם. השקעתי בללמוד להפעיל פנסי תאורה, בלרתך חלקי מתכת אחד לשני, בלנסות להתגבר על הביישנות שלי ולהופיע, לביים אחרים ועוד מליון דברים שלא ידעתי. תוך כדי הדברים שעשיתי, חלמתי על צבעים- על הנוכחות שלהם, שאינה תלויה בדבר והתאוויתי לצייר.
אבל הייתי עסוקה מדי בללמוד דברים אחרים וגם עדיין פשוט לצייר לא הרגיש מספק. פרק הלימודים האלה ארך שנתיים וכשהייתי מותשת עזבתי.
התחלתי ללמוד בשנקר- עיצוב טקסטיל. רציתי ללמוד ככה את הפיגמנטים של הצבע, לשקול ולמדוד והדפסתי איתם בדים. להיות מן כימאית ומתוך זה ליצור.
השקעתי המון בטכניקה הזו של הדפס רשת.
כשסיימתי את הלימודים, בסטודיו שלי הדפסתי בדים ובגדים עד שלא יכלתי להמשיך יותר.
הרגשתי יותר מרוחקת מיצירה אישית שלי מאי פעם. נסחפתי עם ההדפס להיות פועלת של מוצרים ללבישה וזה חנק אותי.
הטכניקות האלה- העובדה שיכלתי עכשיו לעשות מלא סוגים של דברים לא הובילו אותי לשום סיפוק ושום הגשמה יצירתית שהתאוויתי לה.
לא הצלחתי בזכותן לבטא את מה שרציתי מההתחלה, ועכשיו עוד פחות ידעתי מה בכלל רציתי.
השינוי ואפילו- מהפך- קרה בתהליך לגילוי הטבע שלי עצמי. תהליך שאני ממשיכה בו גם היום.
הגילוי שבי -ושבכל- יש נשמה- הדהים אותי.
נשמה בכל הדברים.
שום דבר לא ריתק אותי וריגש כמו ההבנה הזו, שבעצם הפכה את חויית כל הדברים למרתקת.
ומה שמעסיק אותי מאז אותה הבנה מהפכנית הוא לא לשלוט בדברים ולכפוף אותם להביע משהו נפרד מהם אלא דווקא לגלות ולחשוף את טיבעם האמיתי. העצום.
להתבונן בעצמי, בצבע, בחומר, בחפץ, בעץ, ולראות את נשמת כל הדברים שנמצאת שם, כל הזמן.
מעט מאד טכניקה דרושה מאותו הרגע. הטכניקה מסיטה מאד מהאמת המרגשת והעוצמתית שבדברים. נדרשים דווקא כמה שיותר חורים בטכניקה- כדי שנצליח לראות את העוצמה האמיתית. נדרשת התבוננות ועבודה קשובה, שהיא יחד עם העוצמה הזו, היא הנשמה. הציור בשבילי, מביע בדיוק את זה.